מי את מעין גולדמן, ולאן נעלמת?


11 אוג 2015 | לוקאלי | | מאת: TheCritical-f team

(מאת: אסף ליברפרוינד) מעין גולדמן היא חידה. היא נחשבה לפני כעשור לאבירת סטיילינג מקומית, בעיקר בזכות גישה סופר-מודעת, ויש שיאמרו גם מתוחכמת ושכלתנית, שאפיינה את עבודותיה. היא עבדה עם בכירי הצלמים המקומיים, ובעיקר דודי חסון, עמית ישראלי ואסף עיני, ויצרה יחד איתם תצלומים קרירים ופואטיים. ברזומה המקצועי שלה חטיבות שוות של עבודות מסחריות ומערכתיות. ניתן למנות שורה של הפקות למגזינים כמו "את" ו"סגנון", לצד עבודה עם בתי אופנה מקומיים כגון קום איל פו, דורין פרנקפורט, רוני בר ושרה בראון, או עם אמנים כמו להקת טרי פויזן, רונה קינן, אפרת גוש, אמילי קרפל ורבים אחרים.

אלא שלפני שנים ספורות היא החליטה לפרוש כמעט באחת, ולהיעלם כמעט לגמרי מתעשיית האופנה המקומית. במקום זאת, היא בחרה לנתב את חושיה החדים לכתיבה ומחקר אקדמיים. כיום, בגיל 36, היא משמשת כאסיסטנטית למרצים באוניברסיטת תל אביב, ומפרסמת בכתב העת אלכסון מאמרים שעניינם תרבות ואופנה. תזת המאסטר שלה, אגב, משלבת בין מגדר לספרות.

מסתבר שדווקא העיסוק בעולמות תוכן מנוגדים לכאורה – אופנה, אקדמיה, מגדר – הוא זה שהפיק ומפיק את השפה הייחודית של גולדמן, הן כסטייליסטית והן כחוקרת. יש לה סגנון המיישב בכפיפה הרמונית אחת את הפער בין האינטלקטואלי לבין הקליל והמסחרי.

233

עבודת סטיילינג של מעין גולדמן. חורף 2013 של קום איל פו (צילום: אסף עיני)

אולם, מה שנדמה כשילוב טבעי היום, היה מלאכותי בתחילה, וכטיבם של סיפורים אלה, הוא קרה כמעט במקרה.

"ליסה פרץ [עורכת סגנון דאז וכיום עורכת גלריה – א.ל.] פנתה אלי במקום עבודתי, שהיה הבר בננוצ'קה. היא הציעה לי להיות סטייליסטית במגזין סגנון. בהתחלה סירבתי. זו הייתה שנת הלימודים הראשונה שלי בחוג למגדר, שולהבתי לחלוטין ממה שלמדתי ולא חשבתי שיש דרך ליישב את הסתירה בין התחומים הלכאורה הפוכים. אחרי מפגש נוסף ומשכנע מאד הסכמתי. משם פשוט למדתי תוך כדי שיחות אתה ועם צלמות שהיא הכירה לי, ודרך העבודה עצמה. עוד שלב בהיטמעות שלי בתעשיית האופנה המקומית קשור בדורין פרנקפורט, שכמעט ללא כל ניסיון מסחרי קודם שכרה את שירותיי הבוסריים לסגנן קטלוג ותצוגת אופנה".

במקביל לסגנון האמנותי שהלך והתגבש בהדרגה, נחשפה גולדמן לעוצמה ולכוח ויזואליים שאפשר לבטא בעבודותיה. מכאן, הדרך ליהנות מהבמה שנתנה לה הייתה קצרה. "סיפרתי המון פעמים, כמו גם כאן, עד כמה כל הכניסה שלי למקצוע הזה הייתה ארעית ומקרית והתגלגלה מעצמה; אבל בדיעבד כנראה שזה לא בדיוק נכון. אחרי שנה או שנתיים בה חשבתי שאני 'מסכימה לנסות' לעשות סטיילינג, ככה רק אם מסתדר, התחלתי לרצות בזה מאד, ממש בלהט. הבנתי עד כמה אפשר להתבטא דרך היבטים מסוימים בסטיילינג."

רוני בר פאריס (2)

עבודת סטיילינג של מעיין גולדמן. חורף 2011 של רוני בר (צילום: עמית ישראלי)

אלא שמהר מאוד הבינה כי תעשיית האופנה היא גם תובענית מאוד. "התחלתי עם הלימודים לפני הסטיילינג, ובעצם הכל קרה במקביל. בתחילת הדרך יש מין תחושה שאסור לסרב, ששום דבר הוא לא סיבה טובה מספיק לדחות הצעת עבודה, ולכן בהדרגה הלימודים נדחקו הצידה. היו המון קורסים שפקדתי לחינם, כי המבחן או העבודה לא התיישבו בסופו של דבר עם לוח הזמנים הבלתי אפשרי. לאחרים הגעתי תמיד באיחור ובריצה עם האיסופים בקניון רמת אביב, ונורא התביישתי בזה".

בנקודה הזו מגיע הטוויסט. דווקא לאחר שגולדמן ניסחה לעצמה שפה מגובשת, והחלה ליהנות מהכוח שבביטוי עצמי בעל תהודה רחבה, היא כאמור בחרה לקטוע את קריירת הסטיילינג.

לדבריה, אותה הפסקה מאולצת אפשרה לה להבין מה היא סביבת העבודה הנכונה עבורה. "בהתחלה הכרזתי על שישה חודשי מנוחה כדי לסיים את הסמסטר כמו שצריך ולחשוב הלאה. במהלך החודשים האלה קבלתי לראשונה מלגת הצטיינות מהחוג, לראשונה הייתי מעורבת בארגון כנס, ולראשונה דיברתי לעומק עם מרצות ותלמידות מעבר למה שדרוש בשביל מבחן. התחלתי לכתוב לכל מיני מקומות, גיליתי כמה אני אוהבת לעבוד בבית, עם אורך הרוח והזמן שאני צריכה. אני לא כל כך מוחצנת, בלשון המעטה, וזו תכונה ממש חשובה עבור סטייליסטית. אז הייתה בזה הרבה הקלה לא להתעסק תמיד באיך לנהוג בהתאם למה שחשבתי שמצופה ממני."

"התזה עוסקת בנסיון לפתח רגישות מסוימת של קריאה לא תועלתנית, כלומר קריאה שלא מנסה להשתמש בטקסטים לצרכים ולמטרות מסוימים וידועים מראש", גולדמן מסבירה לטובת מה היא פרשה מסטיילינג. "הרעיון שעומד מאחורי זה הוא לפתח מבט לא תובעני ולא תועלתני גם כלפי האחר, וכלפי עצמנו, וספציפית לעבר נשים, בהקשר של ילודה ורבייה. זה נורא הפוך מאופנה שמתייחסת לכל דבר, לכל אדם, בתור איזה משאב שהיא צריכה להפיק ממנו את המירב".

למרות ההקלה, לא היה קל להמיר את הסטיילינג באקדמיה. "לא הכל נפל למקומו. זה קשה להיכנס לתחום ולהיות חדשה, לא מכירה ולא מוּכרת, ולהשאיר מאחור תחום שבו היו לי ותק והרבה עבודה. זה גם ממש מפחיד".

אולי זו הסיבה מדוע היא לא נפרדה לגמרי מעולם האופנה. מלבד כתיבה על הנושא, היא ממשיכה מזווית מוצנעת לעבוד עם מעצבת האופנה דורין פרנקפורט. היא גם מתחזקת בלוג, בנוסף לבלוג משותף עם הצלם עמית ישראלי.

IMG_3916

עבודת סטיילינג של מעין גולדמן (צילום: עמית ישראלי)

"אני מתגעגעת לחשיבה המשותפת עם אנשים מסוימים על איזה סיפור אנחנו רוצים לספר ואיך, להתרגשות הזאת כשהכל יפה ונכון ועומד במקומו מול העין, ואחר כך על מסך המצלמה או המחשב, ואחר כך בדפוס או באינטרנט", היא מסבירה ומספרת על מה שנותר מאחור. "זה כיף להתלהב ולהתרגש ככה, בתוך קבוצה שבה לכולם זה חשוב. ואני אוהבת נורא דפוס, זה דבר שנשאר איתי מהעבודה הזאת שמעולם לא הקדשתי לו הרבה מחשבה קודם לכן, עם כל אהבתי העזה לאינטרנט."

"עד לא מזמן חשבתי שלעולם לא אחזור לסטיילינג, אבל אני מבינה שבהקשר הנכון זה דווקא יכול לקרות", היא אומרת לראשונה. "אני עדיין נוברת יום יום באותם האתרים ומתעניינת בכל מה שקורה בתעשייה הזו, בעולם ובארץ. חלק ממני מאוהב בכל מה שאופנה מאפשרת, וחלק ממני זוכר שהתכונה העיקרית שלה זה שיש המון דברים שהיא לא מאפשרת."

צילום לאתר

"עד לא מזמן חשבתי שלעולם לא אחזור לסטיילינג, אבל אני מבינה שבהקשר הנכון זה דווקא יכול לקרות". מעין גולדמן (צילום: אסף ליברפרוינד)

אפרופו להתעניין במה שקורה בארץ, מהי לדעתך אופנה בתל אביב?

"מצד אחד, יש בה הקפדה גדולה ששואבת מהמקורות והתרבויות האופנתיים הכי עשירים, מורכבים ומאתגרים וארוכי-שורש שיש. מצד שני, היא מאופיינת בחוסר אפשרות ליישם את זה באופן שהיינו רוצים. נראה שיש איזה סירוב להשלים עם המון דברים שהם פשוט נתון, שהם ככה ולא יהיו אחרת. נקודת המוצא צריכה בעיני להיות המצוי, הקיים. כל השאר זה בגדר פנטזיה, שלא נאמר הכחשה."

האם את רואה הבדל בין התקופה שבהם התחלת לעבוד בתעשיית האופנה הישראלית כסטייליסטית לבין מה שקורה היום?

"נתחיל בכך שלא ידעתי מה זה סטיילינג רגע לפני שהתחלתי לעבוד בזה. במובן מסוים זה היה עשור שהכל קרה בו בקצב מואץ, בתחומים אחרים כמו גם באופנה. הנראות של התחום הזה והבקיאות בו הוכפלו באלפי מונים. משהו בצמיחה הזאת, ואולי בארץ בפרט, הוא קצת נטול בסיס ושורש, כמו איזה גורד שחקים שעומד על פיגומים דקים מאד, ויש פחד תמידי שכל רגע הוא הולך להתמוטט."

7403704_orig

עבודה של מעין גולדמן. חורף 2014-15 של דורין פרנקפורט (צילום: אסף עיני)

לדעתך, מה את צופה לעתיד האופנה בארץ? או אולי לעתיד האופנה בכלל?

"כמובן שכל דבר שאומר נובע מחרדות ופנטזיות פרטיות. אין לי מושג מה צפוי בעתיד. ובכל זאת, בשתי מילים –  מוטי רייף. לפי מה שאני רואה שקורה בעולם, מילת המפתח היא קונגלומרטים. מה שקטן וטוב נשאב ומתלכד עם מה שגדול ורווחי. אם כל רף סימונס מלוהק לדיור, וכל דיור הוא חלק מקונצרן נוסח LVMH, אז מי יישאר להיות רף סימונס? ובכלל – אותו רף סימונס כבר בוודאי שואף מלכתחילה להיות מלוהק למנהל האמנותי של דיור ולכן הוא גם מעצב בהתאם. בארץ כמובן זה שונה, הכל מיניאטורי, ובכל זאת, זה קיים. אין ברנאר ארנו [יו"ר קבוצת LVMH] אבל יש כאמור, מוטי רייף, שמשמש כמין מגנט ענק שכמעט כל עיסוק אופנתי מתלכד איתו. באותו הזמן, מהצד השני, קורה גם ההיפך. מעצבות, שלא במקרה הן גם חברותיי הטובות, כמו אודליה ארנולד וטלי קושניר, מונעות מכוחות אחרים לגמרי. אני לא רוצה לתת איזו תחושה של 'אנחנו' ו'הם', כי זו סתם רדוקציה. ברור שיש רצף שלם ובכל אדם יש חלק שרוצה לגדול, להרוויח, להתחזק, וחלק שחשובים לו ההיבטים האמנותיים או הקהילתיים. אני פשוט מקווה שלכל הצדדים האלה יהיה מקום. כי אני ממש מדמיינת איך עשור מעכשיו יהיו כל בתי האופנה בעולם שייכים לאותו התאגיד יחד עם חברות נפט ונשק."

ולסיום, כיצד את רואה את עתידך המקצועי ומה היית מגדירה כמשרת החלומית?

"אני רוצה לסיים את כתיבת התזה. מובן שאשמח לפרסם אותה כספר או כמאמר, ולהמשיך לדוקטורט באותו הנושא. בכלל, אני רוצה להמשיך לכתוב, בחשכת הבית, ואז להוציא לאור, זו דרך העבודה המושלמת בשבילי ואני לא יכולה לבקש יותר מזה. בעיקר פרויקטים ארוכי טווח, שיהיה להם זמן להתבשל. זה מה שהכי חשוב לי. ואם כבר להביע משאלות-לב מרחיקות לכת, הכי הייתי רוצה שתהיה לי האפשרות להדפיס טקסטים משולבים בדימויים באיכות גבוהה, בעריכה גרפית יפהפייה; משהו שאפשר גם לקרוא וגם למשש."

05640010

עבודת סטיילינג משותפת של מעין גולדמן ונעה נוז'יק. קיץ 2014 של אודליה ארנולד (צילום: דודי חסון)

 

(Visited 5,745 times, 1 visits today)

10 תגובות

  1. שירלי says:

    באמת תהיתי לאן נעלמה מעין. מאמר נפלא. חסרות לנו בנוף הסטיילינג המקומי נשים בעלות עולם פנימי עשיר כל כך ואמירה מרתקת. תחזרי!

  2. blonde bleach says:

    כתבה נהדרת! מעיין מעוררת השראה. מקווה שתחזור לייפות את הנוף עם עבודותיה.

  3. ג'ון סמית' says:

    כתבה מעניינת על דמות מעניינת. נדמה לי שהתשובה לשאלה למה מעין עזבה את עולם האופנה הישראלי טמונה דווקא בדבריה על אופנה: כמה אנשים בעולם האופנה הישראלי ובעולם האופנה בכלל מסוגלים להתבוננות מעמיקה כזו על מה שהם עושים? עד כמה שאני מתרשם – מעין אינה דוברת את אותה שפה כמו הדורית בר-אוריות והמוטי-רייפים למיניהם אלא שפה חכמה, מורכבת ועם זאת צנועה הרבה יותר. מקווה שהיא מוצאת לעצמה את המקום הנכון עבורה להתבטא. ממליץ על כתבותיה באלכסון!

  4. ליטל א. says:

    העניין עם גולדמן הוא שאין שדה-שיח אחד שיכול להכיל אותה במלואה, שכן גם עולם האופנה וגם האקדמיה מתהדרים בנזילות וגמישות שאינם לחם חוקם הלכה למעשה, ומסיבה זו ממש (ואת זה אפשר להבין רק אחרי קריאת מאמריה באלכסון) נדמה שהיא מנסה לחפור-בכפית פתח לשפה חדשה שתשמוט את הקשיחות וההתבצרות של שני עולמות אלו, החיים כביכול עם הגב זה לזה, ובאמצעות החיבור לבחון ואף לכפות עליהם את גמישות אינטרדיסציפלינרית אמיתית. והיא עושה זאת בחן וקלילות יוצאי דופן, גם בנושאים קשים ושנויים במחלוקת כמו רבייה ופוריות..
    בקיצור, גולדמן, למען עתיד ילדינו!

  5. דינה says:

    אכן כתבה מרתקת שחוצה דיסציפלינות רבות ודורשת שבירה של סטריאוטיפים לגבי בגדים ואופנה, שלכאורה עוסקים בפן השטחי של החיים, אלא אם לוקחים אותם (כמו מעין) לכיוון הגותי,מחקרי, ומטפלים בהם בשכל רב ובכשרון.

  6. לבנת א. says:

    מדובר בסוג של חד קרן בצורת אדם. מאמר מקסים ומרגש מאוד מאוד!

  7. גדעון גולדמן says:

    גוף צעיר יפה מכל נוף. זו אומנות אדירה לא להרוס אותו בכסות, לעתים אפילו להוסיף לו מימד.
    מעין מצליחה.

  8. רוויטל מדר says:

    האישה שהביאה לכאן אסתטיקה שיכולנו רק לחלום עליה, וברור שזו תנכח בכל אחד מהדברים שתעשה

  9. HOUSE says:

    והיא גם כמובן עיצבה את התלבושות להופעות של שרון אייל!

  10. מ (מעריצה מקרוב ומרחוק) says:

    מעיו גולדמן אחת במינה,בהחלט יצור על טבעי כמו שכתבו מעלי. כל כך מוכשרת וכנה! תודה לך על ההשראה ארוכת השנים והיצירה חסרת ההתפשרויות! העולם הוא מקום יותר נסבל לחיות בו כשאת מרחפת פה לצידנו. אל תעלמי שוב!

השארת תגובה