משחק האינטרסים של שבוע האופנה בתל אביב


19 אוק 2015 | השיטה כללי לוקאלי | | מאת: TheCritical-f team

(מאת: לירוי שופן) שאלת נחיצותו של שבוע האופנה בתל אביב בחסות קבוצת גינדי, שנפתח אמש בערב גאלה שנועד לבדר את אצולת הממון הישראלית ולחשוף בפניו את מפת החנויות של הקניון העתיד לקום במקום (אגב, סטרווידריוס של קבוצת זארה יפתחו שם סניף), היא שאלה שנדרשת לשתי תשובות.

התשובה הראשונה תתמקד בסוגיית התועלת לטווח הקצר. כאן יגידו הפרגמטים – ובמידה גדולה של צדק – שאין סיבה שמעצבי האופנה המקומיים לא ינצלו את ההזדמנות שניתנה להם לקחת בו חלק, גם אם מדובר במסע פרסום אגרסיבי שנועד קודם כל ולפני הכל לייצר חיבור מיידי בין קניון האופנה שנבנה במקום על ידי גינדי לאופנה. במילים אחרות – כשנותנים מסלול מפואר להציג עליו קולקציה, ומול קהל גדול, אין סיבה לסרב, למרות שהמשמעות היא ליהנות מפאה קטנה שנלקחה משדה ענק, שבכלל שייך למישהו אחר. קיבוץ נדבות הוא מציאות הכרחית לתעשיית האופנה הישראלית.

אך מה שעובד בהווה, לא בהכרח יעיל לעתיד, וכאן נדרשת תשובה הנוגעת לערך האירוע בטווח הארוך. מהו ההיגיון המוביל קהילת מעצבים ישראלית לקחת חלק באירוע שנועד לקדם קניון המבוסס ברובו על מותגי ייבוא, אולי התחרות הגדולה והקשה ביותר ליצרנים המקומיים? האם לא מדובר בניסור הענף, תרתי משמע? ומה יעלה בגורל שבוע האופנה המהולל והנוצץ לאחר שיפתח הקניון, האם עדיין יהיה צריך להציב את עלה התאנה של העיצוב המקומי על פתח הכניסה לסניף של H&M במקום?

תצוגת ערב גאלה GINDI TLV FASHION WEEK by TLV Fashion Mall צילום אבי ולדמ...

מתוך ערב הגאלה לציון פתיחת שבוע האופנה בתל אביב (צילום: אבי ולדמן)

זוהי מציאות מורכבת לכל הדעות, שאין בה טוב מוחלט או רע מוחלט; הרי בהישרדות כל אחד חוטף את מה שהוא יכול וכל אחד אחראי להחלטותיו. עם זאת, ועם כל הכבוד לצורך לחגוג אופנה ישראלית כמה שיותר, אי אפשר שלא לתהות על הפער העצום בין השירות ששבוע האופנה הזה תורם לגינדי, ולשלל הכותרות שהוא מספק למפעל שלהם, לעומת תרומתו ליצירה המקומית (וזה המקום להתנער מהאמירה שנעשתה פופולרית בשורה הראשונה – 'בלעדי גינדי כל זה לא היה קורה'; אסור לשכוח שגם בלעדי המעצבים כל זה לא היה קורה).

כמובן, שזו קודם כל שאלה של מודעוּת; כלומר, היכולת להבחין במידת השותפות של הנוגעים בדבר. לאור הכיסאות הרבים שנותרו מיותמים בתצוגות הראשונות, עד כמה מבינים האנשים הלוקחים חלק בדבר את העובדה שמדובר בהפקה שאולי תואמת מערך יחסי ציבור של קניון עשיר אך לא הפקה שמתאימה לאופנה הישראלית במצבה הנוכחי או תורמת לה ממש, או עד כמה הם מבינים את משחק האינטרסים ויכולים לקבוע מתי זה גשם שמטפטף ומתי זה משהו אחר לגמרי?

IMG_5211

פתיחה חזקה ליום התצוגות הראשון. מתוך התצוגה של משכית (צילום: אבי ולדמן)

אלא, שגם אם המעצבים המשתתפים בשבוע האופנה הם פיוני משחק בידי גלגלי השיווק של גינדי, הדבר לא פוטר אותם מאחריות. ובהקשר הזה – ספק האם המעצבים מנצלים כראוי את הפלטפורמה שניתנה להם. למעשה, הם היו יכולים לדרוש הרבה יותר. לראייה, המציגים אפילו לא מצליחים להתאגד לכדי קבוצה אחת ולקבוע את העונה אליה הם מתייחסים (חלקם מציגים חורף, חלקם קיץ, חלקם בליל של השניים), מה שהיה יכול לסייע לסצינה המקומית לנסח אמירה עקרונית לקראת העונה הבאה. הרי איזה ערך יש לשבוע אופנה של עיר כשאי אפשר לייחס לו אופי קונקרטי וחזית אחידה?

וכשאין קו אחיד, כשחושבים על הטווח הקצר וכשמטרת התצוגות היא שנייה בחשיבותה למיתוג, הדרך לאנדרלמוסיה נעשית לקצרה במיוחד; לא מבחינת גינדי כמובן – מדובר בהפקה מפוארת למדי שאינה חייבת דבר לאיש – אלא מבחינת המעצבים. ואכן, בשלוש התצוגות הראשונות – משכית, אלמביקה ו-Bet-Ka – ניכרה בעיית עריכה ואי שימת לב לפרטים. השאלה מה להציג חשובה הרי לא פחות מהשאלה האם להציג.

IMG_5727

משכית (צילום: אבי ולדמן)

התצוגה של משכית, אשר פתחה את יום התצוגות הראשון של שבוע האופנה, דווקא סימנה רף גבוה. המעצבת שרון טל, שקיבלה את המושכות על בית האופנה המיתולוגי לפני כשנתיים, יודעת לעשות בגדים, והיא איזנה יפה בין המסורת העקשנית והאוריינטלית למדי של משכית לבין הצרכים הספורטיביים של האופנה העכשווית. מעילי מדבר, שנגזרו עם שרוולי קימונו מרווחים, נראו עדכניים הרבה יותר לצד אוברול משי שחור בעל ברדס ענק או צלליות נשיות שכללו חצאיות הדוקות ומעילי שכמייה קצרים.

אלא שהמסלול של משכית דולל ביותר מדי פריטי יומיום, שאמנם זכו למחיאות כפיים מצד הקהל, אבל הפכו את תצוגת התכלית הזו לחורף 2015-16 לארוכה. יחד עם קצב יציאתן האיטי של הדוגמניות למסלול התוצאה הייתה אפקטיבית פחות בהשוואה לפריטים המעוצבים היטב שנכללו בקולקציה.

מנגד, התצוגה של אלמביקה, וגם התצוגה של המעצבת בטי אלדד למותג Bet-Ka, התקשו להרשים באותו האופן. הראשונה, בגלל התפזרות יתר; השנייה, בגלל מנעד מצומצם מדי וקושי טכני להפיק את הגזרות המורכבות.

אלמביקה תצוגה שבוע האופנה גינדי תל אביב אוקטובר 2015 צילום אבי ולדמן (567)

בלגן מאורגן נוסח 'מכל הבא ליד'. אלמביקה בשבוע האופנה בתל אביב (צילום: אבי ולדמן)

בלגן מאורגן נוסח 'מכל הבא ליד' וגזרות מרווחות הוא חלק מהותי מכתב היד של הגר אלמביק, המעצבת של אלמביקה; עם זאת, הצורך להוסיף יכול לעתים לגרוע באופן ממשי. ההחלטה להוציא את הדוגמניות בנעלי סניקרס, שכלל לא תאמו לשמלות הא-סימטריות והאמנותיות ששלטו בקולקציה, או לערבב בקולקציה אחת שמלות שיפון שקופות, עיצובים העשויים קטיפה כבדה וכל מנעד אפשרי של שילובי בדים וטקסטורות, תרמו להרגשה שמדובר בהכרעות רנדומליות וניצול הזדמנות להציג על מסלול, ולא כי יש דבר מה מהותי לומר על גביו.

אלמביקה תצוגה שבוע האופנה גינדי תל אביב אוקטובר 2015 צילום אבי ולדמן (224)

אלמביקה (צילום: אבי ולדמן)

מעט מאוחר יותר, האווירה בתצוגה של Bet-Ka הייתה מגובשת לגמרי – שמלות שמרניות נוסח שנות הארבעים והחמישים של המאה הקודמת הפוגשות חיספוס גברי בדמות רמזים לדיטיילים צבאיים – אבל היה צריך לבדוק את מידת ההיתכנות של העיצובים האלה על המסלול. לצד שמלות מינימליסטיות וחמורות סבר, שהיו הצד המוצלח יותר בהיצע הנוכחי, ניכרו חצאיות מידי ארוכות וצרות שהדוגמניות טופפו עליהן בקושי רב או שמלות מפוסלות שאגנן נתמך במעין קרינולינה מוזרה ששיוותה לגוף צללית שעון חול מלאכותית ומרושלת. וכמו בדברים רבים בשבוע האופנה הנוכחי – הכוונות יפות, התוצאות עדיין רחוקות מלשכנע.

Gindi TLV fashion week by TLV fashion mall בטי אלדד b e t - k a אבי ולדמן (87)

אווירה מגובשת לצד עיצובים לא מדוייקים. הקולקציה של Bet-Ka בשבוע האופנה (צילום: אבי ולדמן)

Gindi TLV fashion week by TLV fashion mall בטי אלדד b e t - k a אבי ולדמן (26)

Bet-Ka (צילום: אבי ולדמן)

(Visited 1,367 times, 1 visits today)

השארת תגובה