המסתורין של מעין גולדמן, קרבות על המסלול והעירום של אנשי התעשייה: הרגעים הגדולים של השנה ב-TheCritical-F


30 דצמ 2015 | גלובלי לוקאלי | | מאת: TheCritical-f team

מי את מעין גולדמן ולאן נעלמת?

"כמובן שכל דבר שאומר נובע מחרדות ופנטזיות פרטיות. אין לי מושג מה צפוי בעתיד. ובכל זאת, בשתי מילים –  מוטי רייף. לפי מה שאני רואה שקורה בעולם, מילת המפתח היא קונגלומרטים. מה שקטן וטוב נשאב ומתלכד עם מה שגדול ורווחי. אם כל רף סימונס מלוהק לדיור, וכל דיור הוא חלק מקונצרן נוסח LVMH, אז מי יישאר להיות רף סימונס? ובכלל – אותו רף סימונס כבר בוודאי שואף מלכתחילה להיות מלוהק למנהל האמנותי של דיור ולכן הוא גם מעצב בהתאם. בארץ כמובן זה שונה, הכל מיניאטורי, ובכל זאת, זה קיים. אין ברנאר ארנו [יו"ר קבוצת LVMH] אבל יש כאמור, מוטי רייף, שמשמש כמין מגנט ענק שכמעט כל עיסוק אופנתי מתלכד איתו. באותו הזמן, מהצד השני, קורה גם ההיפך. מעצבות, שלא במקרה הן גם חברותיי הטובות, כמו אודליה ארנולד וטלי קושניר, מונעות מכוחות אחרים לגמרי. אני לא רוצה לתת איזו תחושה של 'אנחנו' ו'הם', כי זו סתם רדוקציה. ברור שיש רצף שלם ובכל אדם יש חלק שרוצה לגדול, להרוויח, להתחזק, וחלק שחשובים לו ההיבטים האמנותיים או הקהילתיים. אני פשוט מקווה שלכל הצדדים האלה יהיה מקום. כי אני ממש מדמיינת איך עשור מעכשיו יהיו כל בתי האופנה בעולם שייכים לאותו התאגיד יחד עם חברות נפט ונשק."

לכתבה המלאה

 

צילום לאתר

מעין גולדמן (צילום: אסף ליברפרוינד)

פיתרון אמיתי ליוקר מחייה או אנשי עסקים ממולחים שעושים קופה? באורבניקה לא מצליחים להחליט

"האופנה עצמה, תלויה על קולבי פלסטיק במקבצים של אין ספור מידות, מחולקת בין שלל מחלקות, מאופנת נשים וגברים ועד הלבשה תחתונה, אביזרים משלימים ובגדי ילדים. בהתחשב בעובדה שתג המחיר הפופולרי הוא 29 שקלים, מיותר לציין שחלק גדול מהפריטים מיוצר במקומות שזכו לאין ספור תחקירים בנוגע לתנאי עבודה כמו בנגלדש, והחומרים עצמם סינתטיים."

לכתבה המלאה

מאחורי הפיאות של שחר אטואן: מבקר האופנה הנשכני של "הארץ" מגלה לראשונה את הכל

"ברור, אחרת למה אני עושה את מה שאני עושה? מה אני מזוכיסט? הייתי יכול להתפרנס בדרכים אחרות. ברור שאני אוהב אופנה".

לכתבה המלאה

17060013

מאחורי הפיאות של שחר אטואן (צילום עבור TheCritical-F: מירב בן לולו)

הרחוב לא משקר: האסקפיזם של תל אביב משתלם

"לרגע היה נדמה כי שבוע האופנה הזכיר לרבים כי לאופנה יש גם ממד אסקפיסטי, ושאולי כדאי לנו לאמץ אותו יותר. מדהים לראות שברגע שנלבשו השמלות המפוארות, העקבים הגבוהים, או הפריטים שכולנו שומרים בארון ל'מאורע מיוחד', נשכחו לפתע החום והלחות, המשברים הכלכליים והמדיניים, האיומים הביטחוניים וכולי."

לכתבה המלאה

0C4A1431_tsv111

האסקפיזם של תל אביב משתלם? (צילום: אסף ליברפרוינד)

אין מלבדו: שירה ברזילי נשארת רק עם קעקועים על הגוף

"למה קעקועים? בעיני, קעקועים זמניים הם ה-אקססורי של הרגע, והם מייצגים בעיני גם את ההלך רוח של התקופה – תקופה בה הכל נעשה כל כך זמין ויש הרבה אפשרויות, ולכן גם הכל הוא גם בר חלוף. כמאיירת, כבן אדם ויזואלי, אינדיבידואליסטי, או סתם כבן אדם שאוהב להשתגע קצת, אם יש לי אפשרות לקשט את גופי במלא קעקועים וכל זאת בלי לסבול תחת איום המחט ובלי להתחייב אליהם לנצח, זה דבר נפלא. למען האמת, אני מקנאה באנשים המקועקעים בקעקועים אמיתיים – ולכן יצרתי את האלטרנטיבה. תמיד טוב שיש אלטרנטיבה. זה המוטו שלי לחיים."

לכתבה המלאה

יופי זה כסף: מה שווים מוצרי טיפוח טבעוניים?

"גם אם צנצנת הקרם במקלחת לא מסגירה חשדות מיוחדים, לא מדובר בעניין פשוט. לאורך ההיסטוריה האנושית עורבבו בתכשירים קוסמטיים כמעט כל תוצר מהחי שניתן לחשוב עליו, מדבש וביצים ועד צדפות מרוסקות וקשקשי דגים. בימינו, השימוש בתוצר מן החי נפוץ בעיקר באופן עקיף, כשרכיבים בעלי שמות תמימים הופקו במקרים מסוימים מחיות. דוגמאות פופולריות הן קולגן, הנפוץ במוצרי אנטי אייג'ינג, שמופק מעצמות ורקמות של בקר; קרטין, חלבון הנפוץ במוצרי טיפוח שיער, שמופק משיער וקרניים; לנולין, הנמצא במוצרים לטיפוח העור, שמופק מבלוטות עור כבשים; וקרמיין, שמתחבא בפיגמנטים אדומים בשפתונים ובסמקים ומופק, למרבה הגועל, מכנימות."

לכתבה המלאה

Clarifying Toner US-ES; Gesichtstonikum klärend US-ES

מוצר טיפוח טבעוני של ד"ר האושקה (צילום: יח"צ)

"לאהוב אופנה לפני עשור היה פדיחה": ליאת לוי-קופלמן, העורכת האחראית של גו סטייל ופנאי פלוס, מדברת על הצלחה, על לחצי המפרסמים ועל החליפות של ציפי ליבני

"זה יותר רחב מסוגיות הנוגעות לקושי של מעצבים לייצר או התחרות הגדולה בשוק מצד הרשתות. אני מדברת על זה שלדבר על אופנה הוא עדיין סוג של טאבו במדינת ישראל. זה נובע מהזמן הצעיר שהמדינה הזו קיימת. כאן זה לא פריז או מילאנו, ששם יש ארמונות, תרבות ומוזיאונים, עם קוד לבוש של אנשים שלובשים עניבות לגן ולבית הספר. אנחנו מדינת צבא. אנחנו מדינה מצ'ואיסטית. אם בגיל 18 אתה צריך ללבוש מדים, אתה מוחק את הזהות האופנתית שלך. בעולם הבינו שאופנה מגדירה זהות ותרבות, ואני לא מדברת על קייט מידלטון או על זה שהאופנה היא השחקן החמישי בסקס והעיר הגדולה. תראה את ציפי לבני כשהיא רצה לפוליטיקה. מה היא לבשה? היא לבשה חליפות, שהן גם גדולות. שלא לרגע יבלבלו ויחשבו שהיא אישה."

לכתבה המלאה

ליאת לוי קופלמן

ליאת לוי קופלמן (צילום: רותם רייצ'ל חן)

משחק האינטרסים של שבוע האופנה בתל אביב

"אלא, שגם אם המעצבים המשתתפים בשבוע האופנה הם פיוני משחק בידי גלגלי השיווק של גינדי, הדבר לא פוטר אותם מאחריות. ובהקשר הזה – ספק האם המעצבים מנצלים כראוי את הפלטפורמה שניתנה להם. למעשה, הם היו יכולים לדרוש הרבה יותר. לראייה, המציגים אפילו לא מצליחים להתאגד לכדי קבוצה אחת ולקבוע את העונה אליה הם מתייחסים (חלקם מציגים חורף, חלקם קיץ, חלקם בליל של השניים), מה שהיה יכול לסייע לסצינה המקומית לנסח אמירה עקרונית לקראת העונה הבאה. הרי איזה ערך יש לשבוע אופנה של עיר כשאי אפשר לייחס לו אופי קונקרטי וחזית אחידה?"

לכתבה המלאה

ב-2015 לאף אחד כבר לא אכפת מהשמלה על השטיח האדום

"אף אחת מהשמלות בנשף הגאלה בניו יורק לא עמדה בפני עצמה (תרתי משמע), ואחרי שהתרגלנו להתייחס לידוענית שלובשת אותה, כעת אנחנו נדרשים לשים לב למעצב שעומד לידה. האם זה אומר שאנו, הצרכנים, מממשים את הקלישאה ולובשים מעצבים ולא יצירות של מעצבים? מתברר כי ערכה של אופנה איננה נמדדת רק על פי רמת הגימור, הגזרה או האדם שיצר אותה, אלא גם על פי האופן שהמעצב מעצב את הדימוי של עצמו. האופנה החדשה נעוצה באימוץ טוטאלי של אישיות המעצב. נותר רק לחכות ולראות מי יעמוד ליד מה באירועים החברתיים הקרובים."

לכתבה המלאה

בלי להתנצל: רון קאהן, המנהל האמנותי של רנואר, מגלה למה שינה את דעתו על יהודה לוי, מה הוא חושב על עיתונאי האופנה ומה צופן לו העתיד

"אני מדבר מתוקף דעתי הפרטית בלבד, אבל נוצרה תחושה שאין איך לנצח את זה. אם נעשה תצוגה קונספטואלית מאוד, אז זה יהיה מנוכר ומרוחק מהלקוחות; אם נעשה את זה עממי מאוד, אז זה יהיה לא איכותי ונמוך; אם נעשה פרזנטציה קטנה, זה יהיה קטן מדי; ואם נעשה פרזנטציה גדולה, אז זה יהיה נזם זהב. מה שלא נעשה, לא 'נשב' נכון וטוב. לכן, יש לי תחושה כאילו ועיתונאי האופנה לא מבינים שהם חלק מהתעשייה הזו, שיש להם תפקיד. מה זה תורם כשעיתונאי אופנה אומר, למשל, שעל המסלול היו שמלות שיפון, שהיו יפות מהן בגוצ'י?".

לכתבה המלאה

 

(Visited 379 times, 1 visits today)

השארת תגובה