עושים הבדל: התצוגות החשובות של ניו יורק


19 פבר 2015 | גלובלי השיטה | | מאת: TheCritical-f team

לא רק פרוות או אובססיה בנוגע לכל גוון אפשרי של ירוק – אחת השאלות המעניינות שעולות בקשר לשבוע האופנה בניו יורק לחורף 2015-16 היא מדוע בעידן בו מואדרים הנעורים ללא הרף בחרו מעצבים רבים כל כך במנהטן להפגין חזות בוגרת ומורכבת יותר. גם מותגים שנודעו בזכות גישה אלטרנטיבית וחצופה, לרבות רודארטה או פרואנזה סקולר, הציגו מערכות לבוש אם לא מחוייטות יותר, אז לפחות כאלו שיש בהן קריצה לזוהר קלאסי של שנות ה-40 וה-50, עם נגיעות של חומרים יוקרתיים, קו חצאית ארוך יותר ובלייזרים הדוקים. שבוע האופנה של ניו יורק, שבאופן מסורתי סובל מעודף מציגים וחיבה לעיצובים לבישים יותר וקונספטואליים פחות (ולכן גם מעניינים פחות), הצליח הפעם להיות משמעותי יותר וניכרת שעוברת על סצינת האופנה בעיר התעוררות.

המותג הניו יורקי פרואנזה סקולר, שמאחוריו עומדים ג'ק מקאלו ולזארו הרננדז, התבגר בקולקציית החורף, אולי משום שהקהל שמלווה אותו בעשור האחרון כבר החליף קידומת גם הוא. את המעילים המרווחים הנתלים באגביות על גבן של דוגמניות מוזרות במיוחד החליפה כעת צללית הדוקה יותר, גווני חורף עמוקים וקריצה ברורה לצללית קלאסית מאמצע המאה הקודמת.

ספק אם מייקל קורס ציפה לחיבוק נועז כל כך מצד מבקרי האופנה, אשר כינו את קולקציית החורף שלו בתואר אחת הקולקציות הטובות ביותר בסבב התצוגות האחרון. אמנם הוא המשיך בה את השילוב בין לבוש כפרי לכאורה (שכמיות, דיטיליים של בגדי עבודה וצבעי טבע) ללבוש עירוני נוצץ (מעילים מחוייטים נדיבים, פרוות ושמלות המשלבות חיתוכים המדגישים קימורים) אבל ניכר שהנוסחה הפעם הגיעה לשיא, מלאה בפרטים עשירים ועומק.

יאמר לזכות המעצב האמריקאי ג'ייסון וו (המשמש גם כמנהל האמנותי של הוגו בוס) כי מתחילת דרכו הוא העדיף את הזוהר הקונטיננטלי על פני לבוש הספורט האמריקאי. ייתכן, שבדיעבד הוא שאחראי לעובדה שמעצבים רבים העונה בניו יורק העלו קולקציות ברוח הדומה ליצירות שלו. פרוות בוהקות בגווני יער עמוקים, חליפות גזורות להפליא וניחוח של קלאסיקה אמיתית מבהירים מדוע יש בכוחו להתחיל מגמות.

התצוגה הראשונה של פטר קופינג עבור בית האופנה אוסקר דה לה רנטה נחתמה בהצלחה. ניכר כי קופינג, שעד כה שימש כמעצב הראשי של נינה ריצ'י, הביא מעט מקוקטיות הפריזאית אל בית האופנה האמריקאי, שנודע בטעם מצועצע ובוגר יחסית. למרות שקוד הבית הנשי נשמר בקפדנות, הצללית הכללית עברה רענון ונעשתה צעירה וחיוניות יותר.

צמד האחיות לאורה וקייט מולאווי, העומדות מאחורי המותג רודארטה, זזו מעט מהעיסוק בתרבות הפופ ויצרו את אחת הקולקציות הבשלות ביותר שלהן אי פעם. עם מוטיב כללי של ציפורים נודדות ודיסקו הן שיגרו למסלול חצאיות מקושטות וקצרות, מעילי שכמייה בעלי טעם בריטי או מכנסיים בגזרה גבוהה במיוחד. מה שמנע מהקולקציה הזו להפך מקלישאה להצלחה היה הדרך בה הן זיגזגו בין הגברי לנשי ללא הרף.

ויקטוריה בקהאם בוודאי תקבל בשמחה את התואר "סלין של שבוע האופנה בניו יורק". קל למצוא קווים משיקים בין כתב ידה של מעצבת סלין, פיבי פילו, לעיצובים של בקהאם, ובכל זאת גם האחרונה מצליחה להעמיד מוצר משכנע בכל קנה מידה. טעם מינימליסטי המדגיש את הצללית המפוסלת של העיצובים וניקיון כללי שמבטיח פרקטיות, הוכיח פעם נוספת כי קרוב מאוד היום בו התואר "זמרת לשעבר" ישכח עבור "מעצבת".

אמנם המספרים עדיין לא מעידים על הצלחה, אם לשפוט על פי הביצועים בשנה שעברה, אבל מותג מוצרי העור Coach ממשיך במתיחת הפנים. אוסף מעילי השרלינג המסחרר שיצר המעצב הראשי סטיוארט וורס כבר מככב ברשימות התשוקה של עורכות אופנה רבות.

העיצובים הנפלאים העונה של ג'וזף אלטוזארה, שהצליחו בעזרת פרוות עשירות או שסעים עמוקים לעורר את הקטגוריה העייפה של חליפות לנשים, קצת נדחקו הצידה העונה. הסיבה? המעצב, שאחוזים משמעותיים מהמותג הנושא את שמו נרכשו לאחרונה על ידי קרינג (קבוצת גוצ'י), הציג על המסלול גם את קולקציית התיקים הראשונה שלו אי פעם. מסתמן להיט אמיתי ביד.

ללא ספק ההפתעה של העונה. המעצב אוליביירה בפטיסטה שינה את מותג חולצות הפולו הוותיק לקוסט העונה מהקצה אל הקצה. עם חולצות הנושאות את הסלוגן "רנה עשה את זה קודם", הוא לקח בעלות מחודשת על הטרנד הספורטיבי שפושה בכל מקום, והזכיר מאיפה הוא באמת הגיע. גלאם של שנות ה-70 שולב עם חליפות מיזע בצבעים עזים והתוצאה הייתה הבהירה כי מדובר בפרק חדש למותג הוותיק.

אמנם Creatures of the Wind הוא מותג שקיים במסגרת שבוע האופנה בניו יורק כבר ארבע שנים, אבל מסתמן שרק העונה הוא הצליח לפרוץ קיר הזכוכית המפריד בין "מותג צעיר ומגניב" לבין "כישרון שיש לו דבר משמעותי להציע לתעשיית האופנה". מעילי טרטן פרומים בכוונה, צעיפי פרווה שנענדו באלכסון ועליוניות מחויטות ברוח שנות ה-60 הוכיחו כי עומד לנגד העיניים המארני, קרי מותג הפונה אל טיפוסים אמנותיים, של הדור החדש.

אחרי שתי קולקציות מרוסנות, על גבול העצב, מארק ג'ייקובס חוזר לספק כותרות ענק, והוא חותם את שבוע האופנה בניו יורק עם קולקציה סוערת וחושנית, כמעט אלימה. גם הוא, כמו רבים אחרים המצויינים ברשימה הזו, התמקד בצללית שנות הארבעים המאוחרות (קרי, חצאיות ארוכות יחסית, מקטרונים, מותניים מודגשים) אבל הוא הוסיף לה תכלית של מיניות כמעט פטישיסטית, המנוגדת לצללית הנשית והשמרנית כביכול. לדבריו, ברקע עמדה כמוזה עורכת האופנה המיתולוגית דיאנה ורילנד, מה שהסביר את השימוש העשיר בדוגמאות מנומרות או בפרווה פתיינית ומתריסה. במובנים רבים זהו קמבק, ולא משום שמוטיבים מסוימים מהדהדים כמה מהקולקציות המוצלחות ביותר שלו אי פעם (ובמיוחד קולקציית הפשיט ללואי ויטון, כאשר שימש כמעצב הראשי של בית האופנה הצרפתי). אלא בעיקר כי הוא חזר לעשות את מה שקנה לו את שמו מלכתחילה – להיות המעצב שבוזק פנטזיות תיאטראליות ותלושות מהמציאות לתוך סצינת האופנה השמרנית של אמריקה.

 

(Visited 77 times, 1 visits today)

השארת תגובה