"לקח לי הרבה זמן עד שהעזתי להגדיר את עצמי כסטייליסטית"


21 פבר 2016 | לוקאלי | | מאת: TheCritical-f team

(מאת: אסף ליברפרוינד) קשה להתעלם מהסטייליסטית שי לי נסים, ולא רק בגלל רעמת השיער המפוארת שלה. מצד אחד, היא נלכדת לעיתים קרובות בעדשותיהם של צלמי אופנת רחוב בארץ – כולל כמובן כותב שורות אלה – בזכות מערכות לבוש עדכניות ויוצאות דופן; ומצד שני, העבודות שהיא מנפיקה זוכות לתשומת לב גדולה ברשתות החברתיות ובכלל.

אסור לטעות בשקט הפנימי שהיא משדרת. מדובר בדמות צעירה – רק בת 27 – אך פעלתנית במיוחד. ברזומה שלה הוראה בבית הספר לסטיילינג בשנקר, הלבשת כוכבים כמו דאנה איבגי, עבודות למגזין "את" או לאתר "מאקו" וכמובן סטיילינג למותגים בועטים בארץ. אחד השיאים נרשם לאחרונה כאשר חברה אל המותג המקומי מוסלין ברדרס, שמייסדיו תמר לוית ויען לוי נמצאים כרגע בלונדון ועמלים על פריצה לחו"ל. הם הביאו את העיצובים, היא את הסגנון, ויחד הם יצרו שניים מהקטלוגים המסעירים של השנה החולפת.

12662526_10153830636207381_2191940968895275001_n

מתוך קטלוג חורף 2016 של מוסלין בראדרס (צילום: ניר שריג)

"העבודה איתם הייתה טבילת אש רצינית עבורי", מציינת נסים על העבודה עם מוסלין ברדרס. "אבל החשיבה המשותפת והעבודה יחד הולידו פרויקט שאני מאוד גאה בו ושזכה לביקורות נוגעות ללב."

איך הגעתם אחד לשני?

"על סמך היכרות ועבודה משותפת קודמת. הם שכרו את שירותיי להיות חלק מתצוגת האופנה וצילומי הקטלוג האחרון שלהם. זאת הייתה תצוגה האופנה הראשונה שסגננתי. נכנסתי לפרויקט הזה ללא ניסיון קודם אך מהר מאד נוצר חיבור שהרגיש טבעי מאוד. בבמה שניתנה לנו, הם הרי בחממה יוקרתית למעצבים צעירים בלונדון, היה חשוב לנו לצאת מהגבולות הברורים שמלווים את המונח 'תצוגת אופנה'."

"זו יצירה, אך ולפני הכול דרך לביטוי עצמי", היא אומרת בנוגע לשאלה מדוע דווקא לעבוד באופנה. "זאת הדרך לספר את הסיפור שלי. הדרך בה אני בוחרת להביע את מה שלפעמים אני לא מעיזה להגיד במילים."

0C4A8306_11

"אני מאמינה שהקהל רוצה מה שרשתות האופנה מרגילות אותו לצרוך. בשנים האחרונות לימדו אותנו לצרוך כמה שיותר בכמה שפחות כסף, ושככל שזה מהיר יותר וזול יותר, כך זה טוב יותר." שי לי נסים (צילום: אסף ליברפרוינד)

"תראה, לקח לי הרבה זמן עד שהעזתי להגדיר את עצמי כסטייליסטית; היו פעמים שהרגשתי צורך להתנצל על כך שזה העיסוק שלי. מבחוץ זה לפעמים נראה כמו תפקיד חסר ההגדרות, אבל זה מה שמאוד סיקרן אותי. בחרתי להתעמק בו ולשמחתי נשארתי קשובה לו. היום אני כבר מבינה שיש שם משהו הרבה יותר רחב ועמוק. זה לא רק לדעת לבחור את הבגדים הנכונים ולהלביש לפי צו האופנה האחרון. זה לדעת ליצור דיון ולייצר רגש בעזרת משהו ויזואלי, לדעת לחדש ולייצר זווית ראייה שונה. בזכות העבודה למדתי להבין שכל דבר שאנחנו חווים תשוקה אליו, יש לו מקום. אין צורך בהגדרות ברורות. אין צורך לנסות להכניס הכול לתבניות רק כדי שיהיה לנו יותר קל להגדיר דברים."

ואיך הכל התחיל?

"הגעתי ללימודי הסטיילינג בשנקר והחלטתי להתחיל להתנסות ולצבור כמה שיותר ידע דרך חשיפה לתחום ועבודה עם אנשים מקצועיים כמו הסטייליסטים יונתן פרימרמן ומאיה יונה מילשטיין או הצלם ניר שריג."

היום את בטח כבר יכולה לומר מה הם הדברים שאנשים מחמיצים בעבודתם של סטייליסטים.

"תפקידו של סטייליסט הוא להיות הראשון לדעת. הוא אחראי לחזות את הדבר הבא על סמך רמזים בשטח, ידע רחב, מגמות מתפתחות. החוכמה היא להביא את זה לשיח עוד הרבה לפני שזה יהיה רשום בכותרות באתרי האופנה."

ומבחינת הלקוחות? מה הם מחמיצים אם בכלל?

"הרבה פעמים העבודה של סטייליסט נשמעת כמו עבודה מתנשאת ומאוד זוהרת, אך אנשים מפספסים שהדבר מלווה בעבודת הכנה ממושכת. זה לא רק להגיע ליום צילום. זה תמיד מלווה בכיתות רגליים ברחבי העיר במטרה למצוא בדיוק את הבגד שהצטייר לי בראש, סחיבות והתרוצצויות בלתי פוסקות. לפעמים ללקוחות קשה לראות את כל המכלול הזה וחושבים שהם יכולים לשלם בהתאם."

ובתור מישהי רגישה לפרטים אסתטיים, איך את תופסת את סגנון הלבוש המקומי והמודעות לאופנה בכלל?

"אופנה בארץ נתפסת כמותרות ולא כחלק בסיסי מתרבות כמו בהרבה מקומות בעולם. באופן כללי אנחנו נמצאים ב'מוד' של הישרדות בכל הקשור ללבוש ומרבים לחפש תירוצים כמו תקציבים, נוחות, האקלים המקומי, וסדרי עדיפויות שונים שינמקו מדוע למה לא להתלבש ומדוע לא להשקיע בלבוש. כל זה תמיד מלווה בחשש גם מה יחשבו עלינו, איך מה שאנחנו לובשים יראה בפני האחר".

"בכלל, כל מה שטיפה זר בנוף המקומי ומעט בולט לעין לסביבה קשה מאוד לעכל זאת ולרב מלווה בתגובות. כדי להתלבש אין צורך במעמד, סיבה או תקציבים."

0C4A8231_11

"אני רוצה להאמין שתיווצר בתל אביב אמירה אופנתית ייחודית כמו שיש בערי אופנה בעולם ולאופנה יהיה מקום בשיח ציבורי." שי לי נסים (צילום: אסף ליברפרוינד)

ואין לנו עתיד?

"ניתן לומר שבשנים האחרונות האופנה מקבלת יותר מקום בארץ. שבוע האופנה למשל הוא מייזם שתרם לכך רבות, הוא נותן מקום רחב לאופנה ומצליח להביא אותה לפרק זמן מסוים לשיח הציבורי. יש פה המון כישרונות שצריך לחשוף ולהעניק להם את הבמה שמגיעה להם ולעודד אותם גם לצאת החוצה וליצור."

כלומר?

"מצד אחד, אני מרגישה שיש בתל אביב המון תעוזה וכאלה שיכולים בקלות להיחשב כמובילי דעת קהל בתחום. מצד שני, ההרגשה ששורר פה לא מעט פחד. פחד להתלבש, פחד ליצור, פחד מלהצליח להתקיים. אני רוצה להאמין שתיווצר בתל אביב אמירה אופנתית ייחודית כמו שיש בערי אופנה בעולם ולאופנה יהיה מקום בשיח ציבורי."

אפרופו תל אביב, מעצבים מקומיים שאת מזהה בהם פוטנציאל יוצא מגדר הרגיל?

"באופן אישי אני מעריכה את אלה שמחפשים כיצד להכתיב אמירה חדשה ולא להשתייך לישנה, כאלה שנאמנים לתהליך היצירה שלהם – סטודנטים ב'שנקר',  מעצבים כמו לירון יצחקוב, רותם גור, מוסלין ברדרס, גל שנפלד, אלירן נרגסי ועוד רבים אחרים. אני משתדלת להעניק להם במה היכן שאני יכולה."

ומה דעתך על רשתות אופנה שעושות הכל בשביל מחיר נמוך על חשבון עיצוב ואיכות? את מאמינה שזה מה שהקהל רוצה?

"אני מאמינה שהקהל רוצה מה שרשתות האופנה מרגילות אותו לצרוך. בשנים האחרונות לימדו אותנו לצרוך כמה שיותר בכמה שפחות כסף, ושככל שזה מהיר יותר וזול יותר, כך זה טוב יותר. אבל בעייני קנייה איכותית עם חשיבה לטווח הארוך נכונה יותר מקנייה של טרנדים זולים שמחר ישכחו עמוק בארון."

איך את רואה עצמך בעוד 3 שנים מהיום?

"חשוב לי המשיך להתמקצע, להתבונן, ללמוד. כרגע אני צוברת הרבה מאוד ידע בתחום העיצוב בזכות העבודה שלי. ברגע שארגיש שזה הזמן המתאים  אני מאחלת לעצמי לפתח גם מותג משלי."

אם לא היית סטייליסטית היית?

"כנראה שבמקום חדר ארונות עמוס בגדים בדירה תל אביבית הייתי מסתפקת בתיק גב ממוצע עם ציוד מינימלי, מצלמה ודרכון עמוס חותמות. יתכן שזה עניין של זמן עד שאמצא את הדרך לחבר את שני העולמות המנוגדים האלה לאחד."

_MG_1081

מתוך קטלוג חורף 2016 של רוני בר (צילום: ניר שריג)

On set. @eliran_nargassi FW16 A photo posted by Shay Lee Nissim (@shayleenissim) on

(Visited 2,547 times, 1 visits today)

השארת תגובה