לזכות באמון הקניינים: הכיוון החדש של קרבן


05 מרץ 2015 | גלובלי השיטה | | מאת: TheCritical-f team

פריז, צרפת – מותג האופנה קרבן, שנוסד בשנות ה-40 של המאה הקודמת כבית אופנה עילית על ידי כרמן דה טומאסו (אשר נפטרה ב-8 ביוני 2015 בגיל 105), הושק מחדש לפני כשש שנים כמותג צעיר ועכשווי פי כמה.

הוא חולל לפחות מהפכה אחת בעשור האחרון. לצד אלכסנדר וונג, פיליפ ליפ וקנזו, הוא אחד השחקנים המשמעותיים שפיתחו את הקטגוריה המכונה קונמפוררי, אשר הופכת להיות לקטגוריה החשובה ביותר באופנת המעצבים המוכנה ללבישה. בגלל עיצובים קלים ללבישה יחסית, תג מחיר נוח למדי (מעל לרשתות האופנה ומתחת למעצבי העל) ואמירה עונתית קונקרטית וחדה, שמוצגת פעמים רבות בשבועות האופנה השונים, נוצרה התנהגות צרכנית חדשה – בעוד שהן עדיין רוכשות תיקים ונעליים בבתי אופנה עילית, הפאשניסטות מעדיפות לקנות במותגי הקונמפוררי החדשים יחסית את הבגדים עצמם.

קרבן הוא הדוגמא המושלמת למותג קונטמפוררי. עם שמלות המתומחרות בכ-600 אירו (בהשוואה לפי שלושה או ארבעה במותגי-על) ועיצובים הפונים ללוליטה עירונית (ספק ילדותיים, ספק פתיינים), הוא נעשה להצלחה חובקת עולם עם מאות נקודות מכירה ובוטיקים עצמאיים ברחבי העולם, מטוקיו, דרך לונדון ופריז ועד ארצות הברית וישראל (ברשת פקטורי 54).

אלא שההצלחה המסחרית הזו עומדת בימים אלה למבחן. המעצב גיום הנרי, מי שיצר את הנוסחה הנוכחית של קרבן וסחף מעריצות כאלכסה צ'אנג או סולאנג' נואלס, עזב לפני חודשים ספורים לטובת בית האופנה נינה ריצ'י. הקולקציה לחורף הבא, אשר נחשפה היום (חמישי) במסגרת שבוע האופנה בפריז היא למעשה טבילת האש של אלכסיס מרטיאל ואדריאן קלידאוד, שני מעצבים חדשים אשר תפסו את מקומו. שניהם עבדו בעבר בז'יבנשי, אך זו הפעם הראשונה שהם מנהלים לבדם קו אופנה.

וכמו כל תצוגה ראשונה של מעצב (ותעשיית האופנה, המכורה לכל שמץ של דרמה, אוהבת מאוד התחלות חדשות ופוטנציאל לכישלונות), רמת הציפייה באוהל שהוקם בגני טיולרי בפריז הייתה בשיאה. אחד האתגרים הגדולים שעמד בפני מרטיאל וקלידאוד קשור לגילו הצעיר יחסית של קרבן בגלגולו הנוכחי – הנוסחא שלו עדיין לא הספיקה להתעייף כדי שיהיה צורך לנער אותה בחוזקה, ומנגד, איזה מעצב לא רוצה לתת דבר משל עצמו?

השניים אכן צעדו בין הטיפות, והמחמאה הגדולה ביותר שאפשר לתת היא כנראה שהקולקציה נאמנה מאוד לסגנונו של הבית בשנים האחרונות. הפסקול האלקטרוני האפל במקצת, אולי כרמז לכוונה של השניים להרעיל מעט את המתיקות של קרבן, היה מסגרת הולמת לעיצובים שפסעו על המסלול. מכנסיים הדוקים מאוד בקו מותן גבוה במופגן, או חצאיות מתפזרות קצרצרות, אשר מעליהם עליוניות מרווחות וקופסתיות, יצרו צללית עקרונית שהייתה חיונית ואנרגטית דיה כדי לא להיות ילדותית מדי.

הקודים הסגנוניים של קרבן היו כולם שם – ממעילי A בסגנון שנות השישים ועד צבעי פסטל, אבל אלו קיבלו דחיפה מעלה באמצעות צווארוני פרווה מונגולית, גדילים בשולי חצאיות, קפלי אורך בגב מעילים או הדפסי צבע פרחוניים, שהאופן בו נוצרו הזכיר מעט את הדוגמאות של מרימקו.

זה לא היה הזמן למהפכות גדולות. הסגנון של קרבן הרי לא מיצא את עצמו. ניכר ששני המעצבים הצעירים, שיצאו מבוישים בסוף התצוגה אל הקהל המריע, עשו בחוכמה כשהם שמו את בית האופנה לפני הגחמות העיצוביות שלהם. אחרי הכל, הם יכולים לסמן לעצמם וי ראשון – הם רכשו את אמונם של הקניינים הרבים שגדשו את המקום.

(הכתבה נערכה ועודכנה מחדש ב-9 ביוני 2015)

(Visited 139 times, 1 visits today)

השארת תגובה