האם תעשיית האופנה בישראל מוכנה לאיום הגדול ביותר עליה?


24 אפר 2016 | גלובלי השיטה כלכלה לוקאלי | | מאת: TheCritical-f team

(מאת: לירוי שופן) בחודש יוני הקרוב, במסגרת פסטיבל סרטי האופנה בברלין, יוקרן בהקרנת בכורה הסרט "להאט את האופנה המהירה" (Slowing down fast fashion). על ההפקה חתום לא אחר מאלכס גי'יימס, הבסיסט של להקת הבריט-פופ המיתולוגית בלר. על אף שג'יימס קשור אל עסקי האופנה רק בעקיפין – הוא קודם כל מוזיקאי ובעל עסק משפחתי לגבינות – הוא בחר להקדיש את הסרט דווקא לבגדים, ובפרט לאלה הנוצרים במסגרת רשתות האופנה המוכרות.

"זול הוא לא תמיד בעל ערך [לרוכש]", אמר ג'יימס בראיון ליומון האופנה WWD.COM, אשר במסגרת הסרט החדש, שאורכו כשעה, הוא בודק מאיפה הבגדים מגיעים, היכן נתפרים ובאיזה תנאים נמכרים. "רציתי לעשות את הסרט הזה משום שאני חושב שככל שנבין מאיפה מגיעים הבגדים שלנו… כך נוכל להיות נבונים יותר ביחס לרשתות האופנה המהירה".

לצפייה בטריילר של הסרט בפייסבוק 

13002500_1310011165682525_1715386322472378480_o

מתוך עמוד הפסייבוק של הסרט Slowing Down Fast Fashion

ג'יימס הוא לא הראשון ששם את האופנה המהירה ורשתות האופנה המהירה תחת מתקפה. בשנים האחרונות גוברים הקולות המבקרים את השיטה שצמחה מסוף שנות השמונים של המאה הקודמת, אשר הביאה לפריחתן של רשתות אופנה זולות נוסח זארה, H&M, פרימרק, ועיקרה העלאת קצב הצריכה תוך הורדה מסיבית של מחירים ותנאי הייצור האנושיים והסביבתיים. מלבד היצירה של ג'יימס, אפשר למנות סרטים דוקומנטריים כמו (The True Cost (2015, או ספרים עיוניים כמו (Cheap: The High Cost of Discount Culture (2009 ו-(OverDressed (2012 של אליזבת ל. קליין. האחרונה אף לוקחת תפקיד משמעותי בסרט של ג'יימס.

קשה שלא להשוות את תשומת הלב הביקורתית שהאופנה המהירה מקבלת כעת (בעיתונות פופולרית אף החלו להופיע לאחרונה כתבות נוקבות על האופנה המהירה), לביקורת שכוונה נגד תעשיית המזון המהיר לפני כעשור. בזמנו, יחד עם תנועות הקוראות לאכילה מודעת יותר וסרטים כמו "לאכול בגדול" (2004), התרחש מפנה משמעותי בכל הקשור לצריכה של מזון מתועש וזול. תהליכי ייצור נעשו שקופים יותר כתוצאה מהביקורת הציבורית, מזון אורגני נכנס אל רשתות השיווק הגדולות ומותגים – כמו למשל מקדונלד'ס – חוללו מהפך בתפריטים שלהם על מנת לשוות להם אופי בריא והגון יותר.

עטיפת הספר overdressed

לוקחת חלק משמעותי בסרט. ספרה של אליזבת ל. קליין

סביר להניח שגורלה של חולצת הטי יהיה כגורלה של ארוחת ילדים, ושבעקבות הביקורת הגוברת תעשיית האופנה תעבור שינויים הדומים לאלה שעברה תעשיית המזון המהיר ובכלל. למעשה, שינויים אלה כבר מתחילים להיראות בשטח.

שלל מהלכים בשלוש השנים האחרונות מוכיחים כי רשתות האופנה הבינלאומיות מבינות כי הציבור, שעד כה הלך שבי אחריהן בגלל פרסומים אגרסיביים והבטחות למחירים נמוכים ככל האפשר, מגלה עניין הולך וגובר בעניינים סביבתיים ובנושאים הקשורים לייצור הבגדים. לראייה, הן משיקות קולקציות העשויות מכותנה אורגנית או מחומרים ממוחזרים, או בוחרות להגיב במסגרות אופרטיביות כאלו ואחרות על תנאי הייצור המחרידים בעולם השלישי. על אף שמדובר עדיין במס שפתיים ובאחוז זניח ביחס לכמות הפריטים האחרים שהן מייצרות, כמות היוזמות האלו עולה ביחס ישר להיקף הביקורת, שגדל גם כן.

ובישראל? מעדיפים לטמון את הראש בחול

במידה רבה, רשתות האופנה הבינלאומיות מבינות כי בלי שקיפות אין להן עתיד ממשי, וכי נושאים של ייצור הוגן ימשיכו לטפס במעלה סדר היום הציבורי. אם לשפוט על פי גשם הסרטים, הספרים והידיעות העיתונאיות בנושא, אנשים היום רוצים לדעת מה הם לובשים, בדיוק כפי שהם רוצים לדעת מה הם אוכלים. בעידן הממוחשב ידיעות על תנאי ייצור מפציעות תוך שניות ברשתות החברתיות, כך שיש להן ברירה אחת בלבד – לקדם את אותה שקיפות בעצמן.

המפתיע הוא, שכל ההתרחשות הזו חולפת מעל לראשן של רשתות האופנה המקומיות. רובן ככולן מייצרות במדינות העולם השלישי, רובן ככולן מציעות מחירים נמוכים וכמויות אדירות של בגדים, אבל אף אחת מהן לא קידמה ולו יוזמה אחת של שקיפות. אפילו לא למראית עין. לא קמפיינים המעידים על ייצור אחראי, לא שימוש בחומרים מתכלים ולא עניינים הקשורים בתנאי העסקה – ניכר שאת הרשתות הישראליות מעסיקים נושאים אחרים לגמרי. באופן אירוני, העונה האחרונה בארץ אופיינה דווקא בהדגשה של קולקציות מסחריות ומחירים נמוכים במיוחד (נושא המחיר עלה בכל אחת מהפרזנטציות והוא מלווה את כל מסעות הפרסום האחרונים שלהן).

מה שרשתות האופנה הישראליות לא מבינות – או שהן מעדיפות לטמון את ראשן בחול – הוא שמדובר בעניין של חודשים ספורים עד אשר הביקורת הזו, שמופנית בינתיים כלפי אחיותיהן שמעבר לים, תופנה אליהן. אלא שבניגוד לאותן אחיות זרות, הן לא נקטו בשום פעולת מנע ובשום פעולת הכנה. וכשיום הדין יגיע, והוא יגיע במלוא עוצמתו, הן עתידות לגלות שאין להן את התחמושת המתאימה כדי להתמודד עם האש. אסור לאף אחת מהן לשכוח, שהדרישה לאוכל בריא הרי כבשה בסופו של דבר אפילו את מאסטר שף.

עוד על אופנה מהירה ב-TheCritical-F:

בגלל המחיר: קיץ 2016 של קסטרו

בלי פילטר: קיץ 2016 של גולף

(Visited 671 times, 1 visits today)

תגובה 1

  1. אסף says:

    האמת היא שלרשתות האופנה בארץ כבר אין למעשה זכות קיום. לא רק מנקודת מבט כלכלית (שהרי המתחרות מחו"ל מוכרות את מרכולתן במחירים זהים ואף זולים יותר) אלא שאין בקולקציות המקומיות שום דבר מרענן
    או מחדש. הן אפילו לא מנסות לתרגם אופנה למונחים ישראלים או להציע פרטי לבוש שמתאימים , בין היתר, לאקלים הישראלי (החורף לא חורף והקיץ … לא בדיוק דומה לזה שבצרפת).
    אז אם אין בשורה במחיר, אין בשורה בפירושים/תרגומים ואין בשורה בהתאמת הקולקציה … למה בעצם לקנות ?

השארת תגובה