איך צפוי להשפיע החיבור של קסטרו עם קבוצת הודיס על עתיד האופנה הישראלית?


28 אוג 2016 | השיטה כלכלה לוקאלי | | מאת: TheCritical-f team

(מאת: לירוי שופן) "השוק כאן הוא קטן. השוק כאן הוא קשה. אנחנו נראה מגמה של התכנסות. שחקנים שהם בגודל בינוני אני חושב שהם או ימכרו או ייעלמו. שחקני נישה חזקים מאוד יישארו. אני חושב ש-5-6 קבוצות גדולות הן אלו שבסופו של דבר יובילו את השוק", ציין בשנה שעברה אלי מיזרוח, מנכ"ל גולף דאז, בראיון ל-TheCritical-F. הבוקר (ראשון), היה אפשר לחזות כיצד התחזית מתחילה להתממש כאשר קסטרו הודיעה על רכישה של 26.4% מארבעת מותגי קבוצת הודיס – הודיס, קרולינה למקה, טופ טן ואקססורייז.

בניגוד לפרסומים ששטפו את התקשורת מאמש, אשר גרסו כי העסקה היא על 50% מקבוצת הודיס ומוערכת בכ-300 מיליון שקלים, קסטרו שילמה לקבוצת הודיס 21.25 מיליון שקלים תמורת הקצאת המניות ו-53.75 מיליון שקלים במזומן. בנוסף, תקצה קסטרו לחלק מבעלי המניות בהודיס 266,500 מניות רגילות של החברה. לקסטרו זכות לרכוש מניות נוספות מהמותגים עד לגובה של 50% בפרק זמן של שנתיים ותמורת 100 מיליון שקלים.

לכידה

26.4% מארבעת המותגים של קבוצת הודיס (צילום: יח"צ)

כפי שציין גבי רוטר, מנכ"ל משותף בקסטרו, הצעד הוא אסטרטגי ומטרתו להעצים את אחיזתה של קסטרו בשוק המקומי ובשוק חו"ל, לאחר שהשקעות בחו"ל – עם ניסיון הפריצה של קסטרו לגרמניה ותאילנד ב-2008 – לא עלו יפה. לדבריו, בעוד שלא מתוכנן שיתוף פעולה בין המותגים השונים, וכל אחד מהם צפוי לשמור על אופיו, כן צפויה התרחבות אל עבר קטגוריות נוספות (הודיס, למשל, צפויים להיכנס אל קטגוריית הספורט המקצועית בקרוב) ואל עבר שווקים זרים נוספים, במיוחד עם מותג משקפי השמש קרולינה למקה. עוד רמז רוטר כי הדבר עשוי לשפר עמדות מול ספקים שונים. עם זאת, לא מתוכנן להעביר מותגים נוספים אל מרכז העיצוב והתפעול שקסטרו מקימים בימים אלה בסין.

העסקה חשפה את המספרים מאחורי ארבעת המותגים של קבוצת הודיס (המותג אורבניקה של קבוצת הודיס, שנמצא בשותפות קנדית, אינו חלק מהרכישה). התגלה כי המותגים המדוברים רשמו עליה של 26.1% במחזור ההכנסות בין 2014 ל-2015 וכי מחזור ההכנסות שלהם עומד על 482.5 מיליון שקלים ל-2015.

אין אלטרנטיבה

על פניו ולאור הנתונים, והעובדה שארבעת המותגים המדוברים כוללים 242 נקודות מכירה בישראל ומחוצה לה, המהלך מחזק באופן ניכר את מעמדה של קסטרו בשוק הישראלי, במיוחד אם הרשת תממש את האופציה לרכישת האחוזים הנוספים. מצד שני, היא גם מקדמת את ישראל אל עבר מציאות שתאופיין במיעוט שחקנים קיצוני ושוק אופנה הנשלט בעיקר על ידי קונצרנים, זרים או מקומיים. באופן הזה, ניתן למשל למנות לצד קבוצת קסטרו-הודיס את גולף (שכוללת גם את עדיקה ומחצית מפעילות טופשופ בישראל), קבוצת פוקס (שכוללת גם את מנגו, אמריקן איגל, צ'ילדרן פלייס, סאקס) וקבוצת גוטקס מותגים (שכוללת גם את זארה, ברשקה, מאסימו דוטי, סטרדיווריוס, ומותגי בגדי ים), קבוצת אירני (שכוללת את פקטורי 54, דיזל, ליוויס, טומי הילפיגר ומותגי ספורט וילדים בזכיון) וקבוצת מאץ' ריטייל (שכוללת את H&M ואת Cos).

בתמונה מימין יוסי גביזון אתי רוטר גבי רוטר צלם אביב חופי

מימין: יוסי גביזון, מנכ"ל קבוצת הודיס; משמאל: אתי וגבי רוטר, מנכ"לים משותפים בקסטרו (צילום: אביב חופי)

הבעיה ששוק ריכוזי כזה מייצר, ושוק האופנה בישראל הולך ונשלט על ידי פחות ופחות גורמים, היא פשוטה – הרבה יותר בגדים, הרבה פחות אופנה מגוונת. מצד אחד, על מנת שמותגי אופנה מהירה מהסוג המאפיין את קסטרו, הודיס ורבים אחרים מתוך המוזכרים כאן יצליחו לשרוד, הם חייבים להציף את השוק בסחורה ולמכור אותה במהירות. זהו פועל יוצא של היגיון השיטה המכונה "אופנה מהירה", שנדרשת לקצב מכירה מסחרר וצריכה בלתי פוסקת בכמויות ענק על מנת שתוכל לשמור על מתח רווחים נמוך יחסית לכל פריט ("מוכרים המון, מרווחים מעט"; בניגוד לגישה המאפיינת את אופנת היוקרה – "מוכרים מעט, מרווחים המון").

מצד שני, ההצפה הזו מצד הקונצרנים השונים, שאוחזים בכוח כלכלי עצום שנעוץ באסטרטגיות של רכישת מתחרים והתפשטות, מביאה לכך שהיא נוטה לצמצם אלטרנטיבות. ראשית, קצב המכירה הגבוה הנדרש להישרדותה של האופנה המהירה, מביאה את אותם קונצרנים להתמקד רק באופנה מסחרית מסוג מסויים ובמגמות צפויות. לאף אחד אין זמן או רצון להתנסות ברעיונות חדשניים. שנית, כמויות הבגדים האדירות שהם מייצרים, שמצריכים עוד ועוד נקודות מכירה פיזיות ווירטואליות, משמעותן פחות מקום פיזי ורוחני לשחקנים החופשיים שהיו מציעים דברים אחרים, קרי אופנה נועזת או איכותית יותר.

מי שנפגעת בסופו של דבר היא האופנה עצמה, ולאחר מכן צרכן הקצה.

לשם השוואה, מספיק להשוות את שוק אופנה הגברים בישראל בתחילת שנות האלפיים, עם מותגים כמו מרסל, כאוס, נרו בלנקו, דיוויד ששון ורבים אחרים, למציאות הרשתית היום. פרדוכסלית, לגברים יש הרבה יותר נקודות מכירה כיום, אך הרבה פחות גיוון בפועל בסחורה, אם יוצאים מנקודת הנחה ריאלית שההבדל בסגנון, במחיר ובאיכות בין רשת פופולרית כזו או אחרת הולך ונעשה זניח יותר ויותר. לראייה, גם קסטרו וגם רנואר -וגם שורה של מותגים נוספים – מציגים בימים אלה פיתוח חדש של ג'ינס סקיני הדוק במיוחד, שנתפר מבד דנים בעל איכויות אלסטיות, או דגמים דומים מאוד של חולצות טוניקה. התזמון והדמיון כמובן – הן בעיצוב, הן במקום התפירה והן בתמחור – אינם מקריים.

קשה שלא להשוות את התהליך אותו עוברת האופנה הישראלית בימים אלה עם העדויות וטענות על ריכוזיות גבוהה הן במערכת הכלכלית בארץ והן במערכת הפוליטית. ניכר שגם כאן, פחות ופחות אנשים שולטים על יותר ויותר נתחים גדולים. למעשה, בשנת 2016 אין כמעט מותגים קטנים בפריסה ארצית בישראל. חלק גדול ממי שהיה, נסגר, נרכש או סתם נעלם.

כאמור, האחרון בשרשרת להיפגע הוא צרכן הקצה. בתואנה של הזדמנויות חדשות ואפשרויות חדשות, רק הולכים ומגבילים אותו יותר ויותר. בסופו של דבר הוא עלול למצוא את עצמו עומד מול ארון מלא בשמלות ג'רסי שחורות ב-99 שקלים, כשרק התווית על הבגד מאותתת על הבדל ממשי. צריך לומר, אם ימשיכו הדברים להתנהל כפי שהם מתנהלים כיום, המשפט "אין לי למי להצביע" יתחלף בקרוב מאוד ל-"אין לי מה ללבוש".

קסטרו סתיו 2017 צילום דודי חסון _05

סתיו 2016 של קסטרו (צילום: דודי חסון)

(Visited 519 times, 1 visits today)

תגובה 1

  1. לי says:

    חדשות מאכזבות. קסטרו מייצגים טעם נמוך ואיכות בגדים בעייתית בלשון עדינה, ומה שעצוב הוא שיש להם את המשאבים והיכולת לתפור בישראל ולייחד קולקציות מיוחדות שיהיו שונות מבליל השוק שרואים בכל חנות שלהם ובכל קניון. פשוט מבאס.

השארת תגובה